הורים מעצבנים או ילד מעצבן מי צודק ואיך להתמודד על מנת להכיל ולהרגיע את המצב
נדרשת תשומת לב ולעיתים אף סבלנות על מנת להכיל ילד מעצבן בחיי היומיום העמוסים שלנו
איך להכיל ילד מעצבן בבית בחיק המשפחה כאשר אנו ההורים מודעים לכך כי גם במסגרת החינוכית הילד מתחיל לפתח "שם" של ילד מעצבן.
נסייג ונדגיש כי מאמר זה אינו מיועד להחליף הדרכת הורים פרטנית אשר ראויה לתת מענה מותאם לאופי הייחודי של הילד שלכם ולאופי שלכם על השאלה איך להכיל ילד מעצבן מבלי להעמיק את הנזק.
לפני שאנסה לפרק את השאלה איך להתמודד ולהכיל ילד מעצבן ראוי כי נזכיר לעצמנו כי כל ילד, בכל גיל במידה ורק תינתן לו הזדמנות ויעמדו לו כוחותיו, יבחר לקבל תגובות סביבתיות שונות משמעותית מתגובות להן זוכה ילד מעצבן באופן אוטומטי כמעט.
אין ילד שבוחר באופן מודע לעצבן אלא אם במהלך התפתחותו הורגל לתקשר עם סביבתו ולפעול בה באמצעות "שפה" זאת (לעיתים כבר מגיל ינקות).
התנהגות "מעצבנת" שקשה להתעלם ממנה ומשמעותה אין סוף אינטראקציות ותגובות טעונות רגשות שליליים לילד עצמו ואף לסביבתו החברתית תהה אשר תהה.
אז איך להכיל ילד מעצבן בבית, בגן ובכיתה ולסייע לו לאסוף כוחות ואולי להשתנות
אין תשובה המתאימה לכל הגילאים של ילדים מעצבנים וגם לא לכל ילדים עצמם והוריהם, המטפלות, הגננות והמורות או בני המשפחה המורחבת.
לפניכם רק דוגמה למספר שלבים שיכולים להוביל ראשית להכלה של ילדים מעצבנים ואולי גם לשינוי בהמשך שישפר את איכות החיים גם של הילד וגם של ההורים.
שלבים אלה יכולים להתרחש במקביל, זה אחרי זה ולעיתים אף בו זמנית, כאמור רק הדרכת הורים פרטנית תוכל לסייע בבניית מסלול השינוי הייחודי שיתאים לתא המשפחתי ולילד הספציפי.
שלב ראשון בהתמודדות עם ילד מעצבן – קצת מודעות עצמית
יש לזכור כי כמעט תמיד מאחורי כל ילד מעצבן עומדים הורים מעצבנים. עליהם מוטלת האחריות גם להכיל ילד מעצבן וגם ללמד אותו דרכי אינטראקציה חברתית חדשה עם סביבתו.
בעיקר בשלבי הילדות המוקדמים אך גם בשלבי ילדות מאוחרים יותר וכן שלבי ההתבגרות.
נזכור כי לנו ההורים יש חלק בלתי נפרד ואפילו משמעותי ביצירת התנאים שבהם התפתחו ההרגלים של ילדים מעצבנים.
עצם ההכרה שלנו ההורים בכך שהילד לא בחר לקבל את התגובות השליליות הנלוות לאינטראקציה טעונה אלה הורגל לכך לצד הכרה בחלקנו אנו במשוואה מה קדם למה ילד מעצבן או הורים מעצבנים היא שלב משמעותי.
שלב שני – שינוי סגנון התגובות שלנו כלפי ילד מעצבן
אנו חייבים להתחיל בלשנות את עצמנו ההורים, המטפלים והמורים על ידי הפניית תשומת לב יתרה לדרך בה אנו פונים או מגיבים להתנהגותו של הילד המעצב.
נזכיר לעצמנו כי הלמידה החברתית של ילדים, היא לא רק למידה ממה שהם מתנסים בעצמם, אלא גם למידת צפיה וחיקוי מהתנהגות ילדים אחרים והתגובות להם הם זוכים הן בתא המשפחתי או במסגרת החינוכית.
ילד שנחשף לעיתים כבר בגיל הינקות לאינטראקציות חברתיות מלוות בתקשורת בין אישית טעונה רגשית.
יפעל לעיתים באופן לא מודע לעורר תגובות שליליות מההורים, הגורם המטפל והסביבה החברתית על מנת ליזום ולקיים תקשורת בינאישית.
אנו חייבים לפתח את היכולת להימנע מלהגיב ב"תגובה טבעית" לילדים מעצבנים.
עלינו לזהות את זה בא ו"לעקוף" את מצב העימת, ולהיכנס לסיטואציה תוך יוזמה ויצירת מערכת של תגובות חלופיות מזמינות, שמייצרות אינטראקציה אליה ישמח הילד מיד או בהמשך להצטרף.
שלב שלישי – בתשובה איך להכיל ילד מעצבן שיקוף וסיוע לילד לפתח מודעות
שלב זה ראוי שיתרחש בשלב בו כבר נרכשת מיומנות מילולית מינימלית המאפשרת דו שיח בהתאם לגיל בו נמצא הילד.
על פי רוב לאחר סיום תקופת ה-"לא-לא" ולפני תקופת מרד הנעורים שבה ההורים תמיד מעצבנים.
זהו שלב בו לאחר שהצלחנו למתן ואולי למנוע לחלוטין את תגובותינו השליליות באינטראקציות טעונות כתוצאה מכך שהילד מעצבן.
אנו מצליחים ליזום ולפתח דו שיח עם הילד, דו שיח שבו יהיו מעורבים גם תהליכי שיקוף מותאמים לגיל.
לדוגמא שיחה על הכלב המשפחתי המעצבן או החתול המעצבן של השכן וכו'.
אלה הם רק מספר שלבים לדוגמא אשר ניתן להתאים, לפרט ולבחור מה מתאים. בתהליך הדרכת הורים אדלר עם גורם מייעץ בעל ניסיון בתחום זה תוכלו לקבל את הסיוע המשמעותי והחשוב לטוב הילד שלכם ושיפור מערכת התקשורת הבינאישית של המשפחה כולה.
שאלות נפוצות
עלינו לזכור כי תמיד ההורים היו שם קודם וילד מעצבן ככל שיהיה הוא כנראה "תלמיד" בעל כורחו של ההתנהגות ההורית, ולכן עלינו לקחת אחריות לשינוי המצב.
כל אחד מגיע לעולם עם מטען גנטי כלשהו אך הביטוי ההתנהגותי של מטען זה יהיה מושפע על פי רוב מלמידה חברתית סביבתית ולא תוצר של הגנטיקה עצמה.
במקרים רבים ניתן להבחין בדמיון בין הורים לילדים גם במאפיינים אישיותיים. אך בחברה המודרנית בה ילדים נשלחים למעון כבר בגילאי ינקות מוקדמים, לילדים יש הזדמנויות רבות ללמידה סביבתית חברתית מגורמים נוספים פרט להורים מהם הם רוכשים סגנון תגובה והתנהגות שיכול להיות שונה מזה של ההורים.
