הורים מזדקנים גם כשאנחנו ישנים

מזדקנים על יבש עם מוצרי ספיגה מותאמים

להיות שם גם בשביל הורים מזדקנים בתא משפחתי רב דורי

הורים מזדקנים הם חלק בלתי נפרד מהחיים אך בכל תרבות הם זוכים להתייחסות שונה מהחברה ובעיקר מהמשפחה.
לעיתים תהליך ההזדקנות הדרגתי ולעיתים הזדקנות ההורים היא משברית טראומטית ופתאומית.

הורים מזדקנים במגוון דרכים וצורות אולם המשותף לכולן היא העברה איטית של האחריות והשליטה במתרחש לדור הבא.
לפעמים אנחנו מרגישים כאילו התעוררנו או נרדמנו לחלום בלתי צפוי ומלא הפתעות סביב ההזדקנות של ההורים.

מבלי לנקוט עמדה שיפוטית כל שהיא, יש חברות שבהם זוכים המזדקנים להמשיך ולהיות חלק בלתי נפרד מחיי היומיום של המשפחה והקהילה.
בתרבויות אחרות מתרחשת התרחקות בין דורית והורים מזדקנים נותרים על פי רוב לבלות את ערוב ימיהם בבדידות לא פונקציונלית.
אצלנו על פי רוב, ההורים ממשיכים להיות חלק אינטגרלי מהמשפחה לפחות כל זמן שהם יכולים לעזור לילדיהם.

בתא המשפחתי הרב דורי תהליך גמילת הנכדים והנינים מתרחש לעיתים במקביל לשינויים אצל סבא וסבתא.
המעבר של סבא וסבתא לתחתונים סופגים או מוצרי ספיגה אחרים כאמצעי שמאפשר להם להמשיך ולתפקד.

האם על סבא וסבתא להתמודד עם הציפיה כי בכל מקרה הם יהיו שם ללא קשר למשברים אישיים אותם הם חווים.

התא המשפחתי הרב דורי סביב ההורים המזדקנים

בשנים האחרונות יותר ויותר משפחות צעירות חוזרות להתגורר עם הורים מזדקנים בשל בעיות דיור.
לא תמיד זאת העדפתם של ההורים שבמקרים רבים מתמודדים בשלב זה עם שינויים ותופעות הקשורות לגיל.
גם במשפחות בהם מקובלים מגורים משותפים בין דוריים מגיע שלב בהזדקנות ההורים שמעורר קשיים.

לעיתים אלה תופעות קוגניטיביות אשר מעוררות קושי בחיי היומיום של התא המשפחתי הרב דורי.
במקרים אחרים דווקא קשיים פיזיולוגיים כגון קושי בתנועה, הליכה ואפילו תהליך אובדן שליטה על הסוגרים.

כמו תהליך הגמילה של ילדים קטנים מחיתול המעבר של הורים מזדקנים והתחלת שימוש במוצרי ספיגה יכול להיות מלווה בטראומה לא פשוטה.

בעיקר אם ההורים הם חלק מחיי היומיום של התא המשפחה הבין דורי.

כאשר הורים מזדקנים נשארים בבית משלהם

אנו מכירים הרבה משפחות שבהם הילדים יצאו מהבית וההורים נותרו לבדם ליהנות משלווה לעת זקנה.
אך לצד השלווה נלווית לעיתים גם תחושת בדידות ואפילו חוסר אונים בהתמודדות עם השינויים בעולם שמסביב.

בישראל הקטנה המרחק בין קצווי הארץ מאפשרים על פי רוב מפגשים תכופים בין דוריים ללא קשר למקום המגורים.
בחלק מחלקי החברה אלה מפגשים אינטנסיביים ובחלקי חברה אחרים אלה יכולים להיות ביקורים קצרים.
בעיקר אם סבא או סבתא עברו להתגורר בבית אבות והם "מטופלים" במקום על ידי גורמי מקצוע.

חלק בלתי נפרד מהתהליכים היא המעבר של ההורים המזדקנים מחיים עצמאיים לחיים תלותיים.
כאשר מדובר בבני זוג הם נסמכים זה על זה, כאשר מי מהם נשאר לבד בישראל כיום במקרים רבים מטפל/ת סועדת את המזדקן.

מערכת היחסים ההדדית הרב דורית עומדת במבחנים רבים בשלבים אלה של כל תא משפחתי.
גם אם התאמנו על יבש לקראת שלב הזה, האתגרים הם מורכבים ולעיתים מאיימים על שלומו של התא המשפחתי הרב דורי.

תוכניות קצרות טווח וארוכות טווח עומדות בפני דחייה, ביטול או שינוי.
נוכח מציאות בלתי צפויה ורגישה נבחנת מוכנותם של כל חלקי התא המשפחתי הרב דורי לקחת חלק בהתמודדות.

האם אפשר להתאמן על יבש לקראת התמודדות משבר הגיל השלישי

התמודדות על יבש עם משבר הגיל השלישי כמעט בלתי אפשרית אך ניתן להכין מבעוד מועד כלים לסיוע.

למרבית המזדקנים בישראל יש כיום תוכניות חיסכון או השקעות שאמורות לסייע להם "להזדקן בכבוד" מבחינת העצמאות הכלכלית.
כל האמצעים האלה יכולים להתפוגג לעיתים כאשר מצב רפואי מהווה מגבלה תפקודית.

לצד זאת לעיתים תוכנית המשענת הכלכלית של בני הגיל השלישי נעלמה כחלק מהמאמצים לסיע לדור הבא אחריו.
כן על אף ההכנות יש קושי לחיות ולחוות על יבש את האתגרים הכלכליים של הגיל השלישי.

תחום נוסף מאתגר לא פחות היא המצב הבריאותי הכללי והתפקוד העצמאי של המזדקנים.
השאיפה הטבעית שלנו מגיל גמילה היא להיות עצמאים וחלק ממשברי הילדות הקשורים בגמילה מדגישים את משמעותו של גיל זה (אני… אני… אני…).

כאשר חווים הורינו המזדקנים את משבר אובדן השליטה על הסוגרים הוא יכול להיות כה מטלטל עד שהוא מערער את כל עולמם הפנימי.

להתכונן אל יבש לאתגרי השינויים הפיזיולוגיים ובעיקר אובדן השליטה על הסוגרים

על אף הרצון לשמר את חופש הבחירה בגיל השלישי לעיתים הוא נעצר בשלב זה.

ניתן להתכונן לשלב זה באמצעות מיני תרגילים אך אף לא אחד מהם כולל חוויה של אובדן שליטה על הסוגרים.
לא ניתן לתרגל על יבש בריחת שתן ולא ניתן לשכנע את סבא או סבתא להשתמש במוצרי ספיגה לפני המבול.

צריכים פשוט להיות שם ולנסות ללוות את תקופת הביניים בעת המעבר לשימוש במוצרי ספיגה.
לנהוג כלפ המזדקנים באותה תשומת לב ואמפתיה שגילינו כלפי ילדינו הקטנים בשלב הגמילה.