תת פעילות בלוטת התריס

תת פעילות בלוטת התריס

שיבוש תפקודי כרוני בלתי מאובחן ורב סיכונים

תת פעילות בלוטת התריס הוא לעיתים שיבוש תפקודי כרוני בלתי מאובחן ורב סיכונים.

חשיבותה של המערכת ההורמונלית מוכרת על ידי הממסד הרפואי.
בשל כך נבדקים השיבושים בתפקודה של בלוטת התריס כמעט באופן שגרתי כחלק מהבדיקות המתבצעות בכל מצב בו יש חשש לתת פעילות בלוטת התריס, פעילות יתר או נוכחותם של סימפטומים של הפרעות תפקודיות אשר מקושרות ומושפעות מהמערכת האנדוקרינית.

כיום כבר מקובלת הגישה הגורסת שבדיקות דם לאיתור הפרעה בתפקודי בלוטת התריס – T3, T4, ו-TSH. אינן מספקות תמונה מלאה של המצב.

לצד זאת יש מטפלים ברפואה האלטרנטיבית שמשתמשים באירידולוגיה (אבחון בגלגל העין) לאיתור הפרעות בפעילות ההורמונלית והגורמים להם.

לקריאה נוספת:

תת פעילות בלוטת התריס

האם לתת פעילות בלוטת התריס נזקים מצטברים גם כשהיא לא מאובחנת?

תת פעילות בלוטת התריס הינה הפרעה תפקודית של הבלוטה הממוקמת בשורש הצוואר, המשמשת כמרכז תפעולי למערכת ההורמונלית כולה. כיום מקובלת הגישה כי וויסותה ואיזונה של המערכת ההורמונלית הוא בעל השפעות מרחיקות לכת ורב ממדית.

השפעתה של המערכת ההורמונלית ניכרת הן במישור הפיזיולוגי, הן במישור הרגשי, נפשי. כיום ברור כי לתפקודים הורמונליים השפעה גם על מערכת העצבים בכלל ובמיוחד על מערכת העצבים המרכזית ובתוכם תפקודים קוגניטיביים משמעותיים גם לחיי היומיום.

חשיבותה של המערכת ההורמונלית מוכרת על ידי הממסד הרפואי ובשל כך נבדקים השיבושים בתפקודה של בלוטת התריס כמעט באופן שגרתי כחלק מהבדיקות המתבצעות בכל מצב בו יש חשש לתת פעילות בלוטת התריס, פעילות יתר או נוכחותם של סימפטומים של הפרעות תפקודיות אשר מקושרות ומושפעות מהמערכת האנדוקרינית.

תת פעילות בלוטת התריס בגילאים מוקדמים

מערכת ההורמונים אחראית על האיזון הפנימי המתחייב על מנת שכל המערכות יפעלו באיזון והרמוניה ההכרחית לעצם קיומנו. בעולם המודרני במרבית תהליכי ייצור המזון נעשה שימוש במוצרים המכילים שאריות הורמונים ואף בחומרים המשמשים מאין סטימולנטים, מעוררי פעילות או מדכאי פעילות, של מערכת ההורמונים הגורמים לתופעת לוואי גלויות אך לעיתים לכאלה שאינם כה נראות לעין.

לדוגמא כבר בגיל צעיר, הפרעות בתהליך ההתפתחות והגדילה (עיכוב או צמיחת יתר) יכולות להיות מושפעות מתפקוד לקוי של המערכת ההורמונלית. בגיל מאוחר יותר נשים בגיל ההתבגרות וגם בגיל הבלות יכולות להיות מושפעות משיבושים בתפקודי הבלוטה.

אלה הם שיבושים כמעט צפויים בשל תהליכים טבעיים שאותם עוברות נשים בעיקר. אולם כיום גם צעירים וילדים עשויים לסבול מהפרעות אנדוקריניות שלא תמיד ניתנות לאבחון.

הפרעה בגדילה, השמנת יתר או שיבושי מחזור חודשי ניתנות לייחוס לתת פעילות בלוטת התריס או לפעילות יתר אולם האם להפרעות תפקודיות אלה השלכות על תפקודי מערכת העצבים והמערכת הקוגניטיבית למשל? האם השיבושים בתפקודי בלוטת התריס ניתנים למדידה טובה מספיק בעזרת בדיקות הדם המקובלות – T3, T4, ו-TSH.

איתור תת פעילות בלוטת התריס בעזרת T3, T4, ו-TSH

כיום כבר מקובלת הגישה הגורסת שבדיקות דם לאיתור הפרעה בתפקודי בלוטת התריס – T3, T4, ו-TSH. אינן מספקות תמונה מלאה של המצב.

בדיקות מעמיקות, מחקרים ישירים ועקיפים, הראו שגם אצל נבדקים שבדיקות הדם שלהם הצביע על רמות מקובלות של הורמונים אלה. הופיעו סימפטומים ברורים ותופעות לוואי המצביעות על חוסר תפקוד תקין. חלקן סימפטומים המעידים על תת פעילות בלוטת התריס וחלקן על יתר פעילות.

הופעתם של סימפטומים ותסמונות אלה, אינם משאירים מקום לספק, כי אין בכוחה של הבדיקה לאבחן מקרי שוליים בעיקר. המשמעות היא כי גם כאשר ה-TSH בתחום הנורמה עדיין יתכן מצב של תת פעילות בלוטת התריס.

יש המצביעים על תסמונת הפיברומיאלגיה כשיאו של תהליך כרוני של תת פעילות בלוטת התריס שלא אובחן ולא טופל. הבדיקה המקובלת כיום לאיתור שיבושים בתפקודים הורמונליים היא בדיקת רוק למיפוי הורמונלי.

בדיקה זאת היא בעלת דיוק רב באופן משמעותי אך בשל העלות הגבוהה שלה היא אינה מבוצעת באופן שגרתי. בשל כך רבים מהסובלים מהפרעות תפקוד הורמונליות אינם מאותרים. והמשמעות היא שהם יקבלו טיפול שאינו בהכרח הולם את מצב התחלואה שלהם. טיפול שלעיתים עלול אף להחריף או להחמיר את מצבם.

תת פעילות בלוטת התריס

האם התוצאה של תת פעילות כרוני לא מאותר הפיכה?

תת פעילות בלוטת התריס שמתרחש מתחת לרדאר הבדיקות הסטנדרטיות – T3, T4, ו-TSH, עלול להיות בלתי הפיך. זהו תהליך החמרה איטי וארוך וחשוב מכך בלתי מאובחן. תופעות לוואי של תת פעילות יכולות לגרור הפרעות תפקודיות בכל אחת מהמערכות פיזיולוגית, קוגניטיבית-עצבית, נפשית ורגשית.

כאשר המטופל פונה לקבלת מזור לסבלו וניתנות לו תרופות שאינן מטפלות בבעיה הורמונלית אלה למשל, משככות כאב, מרגיעות או משפיעות על מערכת העיכול. ההקלה אם בכלל היא זמנית.

הנזק ממשיך להצטבר ולעיתים התרופות שניתנות גוררות נזק משני בל יתואר למערכת העיכול, המערכת הקוגניטיבית ולעיתים גם לחוסן הנפשי. נזקים בלתי הפיכים.